לסרי נ' איילון חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

רקע כללי:

לפני תביעה לנזקי גוף בעילה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

התובע יליד 2/1/1971 נפגע בתאונת דרכים ביום 19/2/2008 (להלן: "התאונה"). אין מחלוקת לגבי חבותה של הנתבעת על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975;המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל.

בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה נזקקה התובע לקבל טיפול רפואי בחדר מיון של בית חולים הגליל המערבי בנהרייה , שם התלונן על כאבים בע"ש צווארי ומותני . בבית החולים נבדק התובע ואובחנה רגישות קלהנ במישוש שרירים מסביב לצוואר וע"ש מותני. בצילומים שבוצעו הראה כי לא נגרם נזק גרמי חבלתי וללא סימני חבלה חיצוניים. לאחר קבלת הטיפול שוחרר לביתו למנוחה בת יומיים וכן המשך מעקב רפואי אצל מומחה אורתופדי במסגרת קופת חולים.

בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה נטען על ידי התובע כי נזקק לטיפולי פיזיו טרפיה . דבר קבלת הטיפולים לא נטען כלל ועיקר על ידי התובע בכתב התביעה ולא בא זכרה בבקשה למינוי מומחה רפואי ואף לא בישיבה מיום 17/6/10 בה דנתי בבקשה למינוי מומחה. התובע בשלבים אלו לא טען כי עבר סידרת טיפולים פיזיוטרפיים . טענתו הייתה ונותרה שהופנה לקבלת טיפולים פיזיוטרפיים אך לא טען כי עבר טיפולים כאלו כלל ועיקר. הדבר מקבל משנה תוקף בשל העובדה כי כתב התביעה והדיון בבקשה למינוי מומחה נערכו זמן רב לאחר ההפניה לקבל טיפול פיזוטרפיה. בשלב הסיכומים צורף אישור מיום 17/1/2011 של מכון יד ביד בגליל. אישור זה אינו מלמדני דבר. האישור מציין כי התובע טופל במכון 3 חודשים, אך אינו נוקב במועדים !!! לפני התאונה או אחרי התאונה בקשר או בלי קשר עם התאונה הנדונה. העיתוי של האישור , אי הגשתו קודם לכן, העדר התייחסות לטיפולים בידי בא כוחו הקודם , מלמדים כי משקל המסמך הראייתי כמשקל הנוצה,אם יש לו משקל בכלל. משכך מסקנתי שהתובע לא הוכיח שהוא עבר טיפולי פיזיוטרפיה .

התובע שהה באי כושר מיום התאונה ועד ליום 28/3/08 . התקופה הראשונה היא מיום 19/2/08 ועד ליום 3/3/08 אישור שניתן על ידי דר' בן דרור גד מומחה פנימאי ולא כטענת התובע בידי מומחה אורטופד. האישור הנוסף החל מיום 4/3/08 ועד ליום 28/3/08 שניתן בידי האורטופד דר' בולדוקוב יגאל.

פרופ' צינמן מונה על די בית המשפט כמומחה מטעם בית המשפט על מנת לבחון את ההחמרה במצב התובע בעקבות התאונה. המומחה קבע בצורה ברורה ונהירה כי לא נותרה לתובע נכות רפואית או תפקודית בעקבות התאונה. המומחה לא התייחס בחוות דעת לנכויות הזמניות כתוצאה מהתאונה. בכתב המינוי נדרש המומחה להתייחס לתקופת אי הכושר בצורה ברורה , אך המומחה לא עשה כן. הצדדים כל אחד משיקוליו בחר שלא לשלוח שאלות הבהרה למומחה ובמסגרתה היה דורש מהמומחה של בית המשפט התייחסות לנכות הזמנית. המומחה התייחס לשני אישור המחלה ואלה עמדו בפני( ראה פרק מסמכים שעמדו לרשותי בחוות הדעת) אך לא שלל תקופת אי הכושר וחוות דעתו התייחסה למצב הסופי בלבד ולא לתקופת אי הכושר בעקבות התאונה.

המומחה מטעם בית המשפט מצא כי התובע סובל מהגבלה קלה מאוד בכיפוף עמ"ש מותני.

התובע הינו הבעלים והמנ"כל של חברת שירותי כוח אדם ומשתכר סך 21,295 ₪ ברוטו כעולה מתלושי השכר. התובע קיבל את משכורתו והנזק שנגרם לו היא בעקבות ניצול ימי המחלה . התובע ניצל 45 ימי מחלה ואלה קוזזו ממצבת ימי המחלה שזכאי להם ממעבידתו.

נזקים:-

א. כאב וסבל:-

ביהמ"ש היה מוסמך לפסוק לו פיצויים כאמור בתקנה 2 (ב) הנ"ל, אך אין פירושו של דבר שיש לפסוק בדרך שגרה את הפיצוי המקסימאלי הקבוע בתקנה זו. סעיף 2 (ב) קובע את מקסימום הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהתקנה חלה, ובמסגרתה על ביהמ"ש לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם עפ"י נסיבותיו של העניין הנדון לפניו (ע"א 583/89 כראדי נ' דן ואח', פ"ד מ"ה (3) 133, 135).

תקנה 2(ב) מהווה חריג למגמה הכללית המתבטאת בסעיף 2(א) לפיה נקבעה נוסחה ברורה ונוקשה לקביעת שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני. ככל חריג להוראת חוק מהותית, יש לפרש גם חריג זה על דרך הצמצום" (ע"א 284/88 גבאי ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מ"ו (4) 837, 842).

בענייננו, כשהתובעלא אושפז, לא נגרם לו שבר, הוא לא נזקק לטיפולים חודרניים ולא נותרה לו כל נכות , מצתבו הרפואי עובר לתאונה ובה סבל ממגבלה בגבו והוענק לו 10% בעת שירותו הצבאי ,מביאים את בית המשפט לשקול לא הפעיל תקנה 2(ב) במלואה; מאידך, התובע שהה באי כושר תקופה של 45 ימים והיה המעקב הרפואי; השיקולים האלו מביאים את בית המשפט מביאים למסקנה שיש לפסוק סכום בגין ראש נזק זה באופן הולם וממשי, על כן הנני פוסק בגין ראש נזק זה סך 9,000 ₪.

הפסדי שכר בעבר/ הפסד ימי מחלה :- הנזק הנטען הוא בדמות תשלום משכורת על ידי המעביד על חשבון ימי מחלה שצבר העובד אצל מעבידתו.

בנסיבות תיק זה הוכח הנזק על ידי הצגת תלושי השכר ובהם רואים בצורה ברורה כי אכן נוצלו על ידי התובע 45 ימים מחלה בגין הימים שנעדר מעבודתו. התובע הוכיח כי הוא נעדר מעבודתו באמצעות תלושי השכר ואין סיבה לסבור אחרת. הנני דוחה את טענת הנתבעת שביקשה להקיש מדו"ח רציפות בעבודה מה שאין באישור זה. אישור זה אינו מלמד על דיווח העדרות דו"ח זה מלמד על תשלום למוסד לביטוח לאומי לצורך שמירה על רציפות לצורך צבירת זכויות במוסד לביטוח לאומי. גם מקום שהעובד מקבל חופש מחלה או חופשה עדיין מופיע תשלום עבורו ודו"ח זה מלמד שבחודש הרלבנטי אכן קיימת רציפות של ביטוח. דו"ח זה מלמד על ביצוע התשלום למוסד לביטוח לאומי אך אינו מבחין במהות התשלום ועבור מה, פירוט זה ניתן לקבלו באמצעות תלוש השכר שלא נסתר. מכן שאין ללמוד מדו"ח רציפות בעבודה מה שאין בו.

הטענה הנוספת לעניין טופס 6 שהוא למעשה טופס תשלומים וניכויים ואינו מלמד על העדרות מעבודה. גם במקרה של תשלום בגין חופש מחלה, חופש או כל תלשום אחר החייב ניכוי זה עדיין יופיע במסגרתו ועל כן אין בטופס זה כדי לשלול את נכונות תלוש השכר שהונפקו על יד מעבידתו של התובע.

קיימת מחלוקת בפסיקה לגבי מהות ראש נזק זה אם הוא בבחינת נזק מיוחד או נזק כללי ; עובד המנצל ימי מחלה על ידי ניכוי ימי העדרות מימי מחלה שנצטברו לזכותו-הרי נגרם לו באותה מידה הפסד. ראו: ע"א 63/88 ברגר נג צדוק( לא פורסם) וכן דוד קציר פיצויים בשל נזקי גוף-כרך "ב" עמוד 1415 עד 1419.

בפרתשת חנינה -ע"א 481/89 ניסים חנינה נ' רשות הנמלים בישראל, (8.10.92), בית המשפט נדרש לפסוק פיצוי בגין אובדן ימי מחלה ,למקרה שבו ייזק העובד בהמשך שנות עבודתו לימי מחלה שיחלה בה